סביר להניח שאתם מכירים מישהו שמכיר מישהו שלסבתא שלו יש יונדאי i20, או שיש לו יונדאי i20 בליסינג. יונדאי i20 היא מעין ברירת מחדל למי שרוצה סופר־מיני הגיונית, מרווחת, מעט אנונימית, מעט איטית, מאוד משעממת. אבל זו i20 רגילה. יונדאי i20 N סוגרת בהילוך שלישי מהירות בלתי שפויה בעליל ומגיעה לסיבוב הראשון של הכביש שעולה לירושלים דרך צור הדסה. רוב מכוניות היונדאי i20 לא יזכו להגיע למהירות הזאת אי פעם, שלנו כן. הורדת הילוך מהירה להילוך שני, i20 N יורדת ממהירות משוגעת למהירות מטופשת, המנוע משחרר כמה טיפות עודפות של דלק לתוך מערכת הפליטה, האגזוז משמיע שורה ארוכה של פיצוצים, קוראים לזה "בק פייר", אש בגבך, ושוב גז, שוב טורבו, שוב טירוף מערכות ביונדאי i20.
לפני שנים רבות, אי שם בשלהי שנות השבעים, יצרני הרכב האירופים גילו שאם לוקחים מכונית קומפקטית ומתקינים בה מנוע חזק ומתלים ראויים, אז אפשר לומר שהיא “קומפקטית חמה”, יש לה את אותה רמה של שימושיות, אבל יש לה ביצועים משוגעים במונחי שנות השמונים, פעם 120 כוחות סוס היו המון, זינוק ל־100 קמ"ש בשמונה שניות היה היסטרי. היום זו בדיחה. יונדאי i20 N פירושו דגם ספורטיבי, יש מנוע בנפח 1.6 ליטרים שמפיק 204 כוחות סוס, תיבת הילוכים ידנית בעלת שש מהירויות, דיפרנציאל מוגבל החלקה, כמויות של אופי ושאר רוח שאין כמעט בשום יונדאי עלי אדמות.
חשוב להבהיר: למי שמחפש מכונית חשמלית, מכונית חסכונית, מכונית שלא רואה מוסך, יונדאי i20 N היא המכונית הכי לא הגיונית עלי אדמות, כי i20 N מיועדת למי שאוהב מכוניות, מבין אותן, מבין את רזי הנהיגה בהן, מבין שמכונית היא הרבה יותר מגימיק מטופש אחד כמו מסך גדול או יכולת לזנק ל־100 קמ"ש בתוך ארבע שניות — מכונית היא חבילה. יונדאי i20 N היא חבילה משוגעת והגיונית בו בזמן.
מבחינת המראה, קל לחשוב שיונדאי i20 N היא היונדאי i20 של השכנים, בהנחה שהשכנים נתקפו זעם והחליטו לעבור בחנות אביזרים. לפני שנים רבות כדי לייצר מכונית קומפקטית חמה שיש לה הנמכת מתלים לשיפור מרכז הכובד, חישוקי גלגלים גדולים, טורבו ומערכת פליטה ראויה היה צריך לרכוש מכונית קומפקטית חמה ואז להשקיע בה עשרות אלפי שקלים בתוספות ואביזרים, חלקם מושכים יותר מדי תשומת לב. i20 N פשוט עושה את זה נכון. מי שלא מבין עניין יחשוב אולי שזו i20 עם כמה תוספות חסרות טעם, במיוחד הספוילר האחורי הענקי. מי שמבין – יבין. הלב של i20 N הוא המנוע: מנוע יחסית צנוע, 1.6 ליטרים, טורבו אחד, 204 כוחות סוס. זה לא נשמע המון ולמען האמת, היינו שמחים ל־i20 N עם 250 כוחות סוס, זה כנראה בר־ביצוע במחיר איבוד האחריות ופגישה עם מסוכניק מפוקפק. כי כדי ש־i20 תהיה מושלמת היא צריכה 250 כוחות סוס, בדיוק כדי להגיע לנקודת האיזון הקסומה הזאת שיש בה כל כך הרבה יותר מזמני תאוצה ל־100 קמ"ש.
יונדאי i20 N היא מכונית של שיווי משקל נדיר ואיזון מפתיע ביחד עם שובבות וברוטליות שקשה מאוד למצוא במכוניות מודרניות והגיוניות. הסוד הוא בשילוב של המנוע, תיבת ההילוכים והדיפרנציאל. ל־i20 יש מנוע חזק, תיבה ידנית כמובן וגם התקן שנקרא דיפרנציאל מוגבל החלקה. מה שזה אומר זה שבמקום שבו מכונית רגילה פשוט תשפוך את כל הכוח לצמיגים שיפרפרו את עצמם לדעת, i20 מחלקת את הכוח דווקא אל הגלגל שצריך אותו כדי להעיף אותה לתוך סיבובים, שוב ושוב ושוב. המנוע הוא כמו טורבו של פעם: מתחת ל־2,000 סיבובים בדקה אין כלום, ברמה של לדומם מנוע בטעות ברמזור. מעל 2,500 סיבובים לדקה גיהינום. מעל 5,000 סיבובים לדקה זו הנקודה שבה i20 מתחננת ליותר כוח, חבל שהוא לא שם כי היא נפלאה.
ל־i20 N יש אלקטרוניקה, הרבה אלקטרוניקה, כמו במכוניות מודרניות רבות. מערכות בטיחות, מערכות כיול ניהול מנוע וכיוצא בזאת, אבל ב־i20 N המערכות האלה מיועדות להחביא את הייד מפני ג'קיל: בנסיעה יומיומית i20 N היא i20 ידנית רגילה, אם כי קשה להפליא בגלל המתלים הספורטיביים. היא אפילו די חסכונית, למי שמצליח להישאר במצב "חיסכון". אבל בלחיצת כפתור מתרחש מעשה שטן: באגזוז של i20 N יש שסתום שנפתח ומאפשר לה לשחרר רעש ולא מעט פיצוצים, תגובת הדוושה מתחדדת, הכוח זורם באופן מרשים. ושוב לסיבובים של נס הרים: ל־i20 N יש אביזר מצחיק שמיידע את הנהג מתי יש לפניו סדרת סיבובים. מי שקונה i20 N יודע היטב מתי יש לפניו סדרת סיבובים, הוא צולל לסיבובים של נס הרים, יוצא מהם במהירות מטופשת למכונית סופר־מיני, מחייך כמו בשנות התשעים, מאושר ושמח. כשהוא לוחץ חזק על הבלמים הספורטיביים בכניסה לסיבובים, הם לופתים את הדיסקים, הנהג לופת את ההגה, והמכונית עוצרת יעיל ברמה של כאבים בצוואר - אבל אין שם הרבה תחושה. כל האלקטרוניקה הזאת גובה מחיר בדמות גזילת הנאה למי שהוא באמת פיינשמקר של מכוניות ספורט. מי שרק רוצה לעצור היטב, חזק ומהר, יגלה ש־i20 N היא בת לוויה מדהימה לכביש מפותל לשבת בבוקר.
ליונדאי i20 N יש תא נוסעים כמו של כל יונדאי i20 אחרת – כמובן עם מושבים ספורטיביים מעולים, הגה בשרני, כפתורי שליטה במערכות הספורטיביות. אם זו היתה i20 רגילה היינו אומרים שהוא מעט ספרטני, מעט פשוט, מעט משעמם, מרווח יחסית, רדיו, מסך קטן. אבל מכוניות קומפקטיות חמות, זן הולך ונעלם, מיועדות לעשות בדיוק את זה: להוציא קיטור בכבישים מפותלים בשבת בבוקר, לחזור הביתה, להעמיס ילדים וצידנית, ללכת לים כשבורר הנהיגה במצב "חיסכון" והאגזוז שקט. בזה i20 N מצטיינת, כי בניגוד לרוב הקומפקטיות החמות של פעם, יש לה חמש דלתות. אם אבא או אמא לא יבחרו להאיץ או להיכנס לסיבוב במהירות משוגעת, אף אחד לא יידע שזו הגרסה הספורטיבית.
יונדאי i20 N היא מכונית שכואב הלב להחזיר. מעטות הן המכוניות שעושות עבודה כל כך טובה בלהיות גם ספורטיביות וגם שימושיות. יש מכוניות ספורטיביות נפלאות בישראל, למשל סובארו BRZ, אבל אי אפשר להכניס בהן שני ילדים מאחור.
יש מכוניות קומפקטיות שימושיות להפליא בישראל, על ליהנות מהן אי אפשר אפילו לחלום. ויש חשמליות שבינן ובין הנאה אין שום דבר. העידן של המכוניות המהנות, הקומפקטיות החמות, רושפות האש וחורכות הכבישים הולך ונעלם, העולם בדרך למקום חדש.
ליבואני הרכב יש כאן יתרון: כשמכונית מגיעה לסוף חייה היא זולה יותר. המחיר של i20 N הוא 176 אלף שקל, ויש כאן אבסורד. רוב המכוניות שמשווקות בישראל עולות הרבה יותר ממה שהן שוות באמת במונחי תמורה לשקל. אבל הודות למעבר לרכב חשמלי ולעובדה שישראל היא מדינה שעבור תושביה "הנאה מנהיגה" היא מונח זר לחלוטין, המחיר של i20 N הופך אותה לעסקה מעולה למי שזקוק למכונית שימושית שבלחיצת כפתור הופכת למכונית שמייצרת חיוכים.
בישראל יש קומץ קטן בלבד של רוכשי מכוניות שמחפשים מכונית חיוכים, שלפני 20 שנה היתה להם מכונית קומפקטית חמה, אבל כעת יש להם ילדים ומעט כסף פנוי להוציא. עבורם i20 N היא פשוט המכונית המושלמת.
יונדאי i20 N
חדשות קשורות